איך העולם ישן: הרגלי שינה בתרבויות שונות

רוב עצות השינה מניחות מודל אחד: לכו לישון בלילה, ישנו שבע עד תשע שעות ברצף, התעוררו בבוקר. זה מוצג כחוק ביולוגי. אבל תבלו קצת זמן בבדיקה של איך אנשים באמת ישנים ברחבי העולם, ותגלו מהר שהבלוק המונופאזי של שמונה שעות הוא רק גישה אחת — וגישה חדשה יחסית מבחינה היסטורית.

תרבויות שונות פיתחו יחסים שונים לחלוטין עם שינה, שעוצבו על ידי אקלים, דפוסי עבודה, נורמות חברתיות ומאות שנים של מסורת.

אינמורי יפני: אמנות השינה בציבור

ברוב המדינות המערביות, להירדם בישיבה או ברכבת יהיה מביך. ביפן, זה יכול להיות סימן למסירות.

אינמורי — שמתורגם בערך כ”לישון בזמן נוכחות” — הוא המנהג של נמנום במרחבים ציבוריים כמו משרדים, כיתות, רכבות ואפילו ישיבות פרלמנט. ההבחנה המפתח היא שאינמורי לא נתפס כעצלנות. הוא מפורש כעדות לכך שמישהו עבד כל כך קשה עד שמיצה את עצמו.

יפן גם מדורגת באופן עקבי בין המדינות הסובלות ביותר מחוסר שינה, עם ממוצע של 6 שעות ו-22 דקות בלילה לפי דוח OECD מ-2021. אינמורי עשוי להיות פחות מותרות תרבותית ויותר מנגנון התמודדות לחברה שלא מקבלת מספיק שינת לילה.

הסיאסטה הספרדית: יותר מסטריאוטיפ

הסיאסטה היא כנראה מנהג השינה התרבותי המפורסם ביותר בעולם, והיא מובנת בצורה שגויה ברובה. התדמית של מדינה שלמה שנסגרת לנמנום אחה”צ של שעתיים מיושנת ברובה. סקר מ-2019 מצא שרק כ-18% מהספרדים מנמנמים באופן קבוע.

אבל הסיאסטה לא צמחה מעצלנות. היא צמחה מאקלים. באזורים ים-תיכוניים שבהם טמפרטורות הקיץ עולות באופן שגרתי מעל 40 מעלות צלזיוס, עבודה בשעות אחה”צ המוקדמות מסוכנת באמת. לוח הזמנים הספרדי המסורתי — עבודה בבוקר, ארוחת צהריים גדולה, מנוחה בשעות החמות, ואז חזרה לעבודה באחה”צ המאוחר והקריר — הוא הסתגלות רציונלית לסביבה.

יש גם מדע שתומך בתזמון. הקצב הצירקדי האנושי כולל ירידה טבעית בערנות בשעות אחה”צ המוקדמות, בערך 1 עד 3. הסיאסטה פשוט מכירה בזה במקום להילחם בזה עם קפאין.

שינת תינוקות בחוץ בסקנדינביה

אם תבקרו בקופנהגן, שטוקהולם או אוסלו בחורף, אולי תראו משהו שיבהיל אתכם: תינוקות ישנים בעגלות מחוץ לבתי קפה וחנויות, בטמפרטורות הרבה מתחת לאפס. זו לא הזנחה. זו מסורת סקנדינבית עמוקה המבוססת על האמונה שאוויר צח מקדם נמנומים טובים וארוכים יותר ובונה חוסן.

מחקר פיני שפורסם ב-Pediatrics מצא שילדים שנמנמו בחוץ ישנו יותר זמן מאלה שנמנמו בפנים, במיוחד כשהטמפרטורות היו סביב מינוס 5 מעלות צלזיוס.

שינה דו-פאזית באירופה הקדם-תעשייתית

הנה תפנית היסטורית שמאתגרת הכל. לפני המהפכה התעשייתית, רוב האירופים לא ישנו בבלוק אחד רציף. הם תרגלו מה שההיסטוריון רוג’ר אקירץ’ קורא “שינה מפולחת” או “שינה דו-פאזית.”

בספרו מ-2005, אקירץ’ תיעד מאות התייחסויות ל”שינה ראשונה” ו”שינה שנייה.” אנשים הלכו לישון זמן קצר אחרי רדת החשיכה, ישנו כארבע שעות, התעוררו לשעה-שעתיים באמצע הלילה, ואז ישנו שוב עד הזריחה.

תקופת הערות שביניהן לא נחשבה לנדודי שינה. היא הייתה נורמלית, צפויה, אפילו פרודוקטיבית. ההיסטוריה הזו שווה ידיעה כי אנשים רבים שמתעוררים ב-2 או 3 בלילה ולא מצליחים להירדם מיד נכנסים לפאניקה. לאורך רוב ההיסטוריה האנושית, הדפוס הזה היה לגמרי נורמלי.

תרבויות שינה משותפת

בארצות הברית ורוב מערב אירופה, העצה הסטנדרטית ברורה: תינוקות צריכים לישון בעריסה משלהם, בחדר משלהם. אבל גלובלית, זה החריג, לא הכלל. ברוב אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית, שינה משותפת — הורים וילדים חולקים מיטה — היא הנורמה. ביפן, המנהג נקרא קאווה נו ג’י, שפירושו “התו של נהר,” כי המשפחה ישנה זה לצד זה כמו קווי התו קאנג’י של נהר (川), עם הילד באמצע.

משך שינה ברחבי העולם

לא כולם ישנים אותו הדבר, וממוצעים לאומיים חושפים הבדלים מרשימים:

• יפן מדווחת באופן עקבי על משך השינה הממוצע הנמוך ביותר בין מדינות מפותחות, כ-6 שעות ו-22 דקות.
• דרום קוריאה קרובה מאחור, עם ממוצע של כ-6 שעות ו-30 דקות.
• ארצות הברית בממוצע כ-7 שעות ו-5 דקות.
• ניו זילנד והולנד נוטות להוביל, עם ממוצעים שמתקרבים ל-7 שעות ו-30 דקות ויותר.

ההבדלים האלה משקפים תרבות עבודה, זמני נסיעה, שעות התחלת בית ספר, הרגלים חברתיים ויחס למנוחה.

מה אפשר ללמוד?

אף תרבות אחת לא פיצחה את השינה בצורה מושלמת. אבל כמה נושאים עולים.

ראשית, גמישות חשובה. ההתעקשות הנוקשה על בלוק אחד של שמונה שעות אינה אוניברסלית. אם נמנום קצר אחה”צ עוזר לכם לתפקד טוב יותר, זו לא כישלון — זו אסטרטגיה שמיליארדי אנשים השתמשו בה במשך מאות שנים. השתמשו במחשבון שינה כדי להבין איך נמנומים משתלבים בלוח הזמנים הכולל.

שנית, הסביבה מעצבת שינה יותר ממה שאנחנו מכירים. הסיאסטה קיימת בגלל החום. נמנום חוץ סקנדינבי קיים בגלל יחס לאוויר קר וטבע. סביבת השינה שלכם — טמפרטורה, אור, רעש — ראויה לאותה תשומת לב כמו לוח השינה.

שלישית, יחס חברתי לשינה הוא בעל עוצמה עצומה. בתרבויות שבהן מנוחה מכובדת, אנשים נחים יותר. בתרבויות שבהן עסקנות היא סמל סטטוס, אנשים ישנים פחות וסובלים מזה.

משבר השינה הגלובלי

למרות כל השונות התרבותית, מגמה אחת כמעט אוניברסלית: אנשים ישנים פחות ממה שנהגו. ארגון הבריאות העולמי תיאר את הירידה הגלובלית בשינה כ”מגפת אובדן שינה.” אור מלאכותי, סמארטפונים, שעות עבודה ארוכות יותר ותרבות הזמינות 24/7 שחקו שינה כמעט בכל חברה.

לא משנה מה הרקע התרבותי שלכם, היסודות נשארים אותו דבר: הגוף צריך מספיק שינה, הסביבה חשובה, ושעת השינה וההתעוררות צריכות לעבוד עם הקצבים הטבעיים, לא נגדם. התחילו עם מחשבון השינה שלנו כדי למצוא לוח זמנים מעוגן בביולוגיה — ואז בנו את ההרגלים, הסביבה וההרשאה התרבותית לעקוב אחריו באמת.